טיק

איך מזהים? עצת הליבה של טיק נעה מצהוב־זהוב לחום בינוני ולעיתים כוללת פסים כהים. הנקבוביות נראות לעין, והמרקם בינוני עד גס. פני העץ עשויים להרגיש מעט שמנוניים ולהדיף ריח אופייני כאשר חושפים עץ טרי.

חתך וסיבים: הסיבים בדרך כלל ישרים אך יכולים להיות גליים או משולבים. בחתך רוחב נראים כלי הובלה גדולים יחסית ומעבר טבעת שאינו תמיד חד. דוגמת העץ המצולמת נלקחה מאוסף עצים מזוהה ומציגה גם חתכי קצה וגם פני אורך.

תכונות בעבודה: השמנים והחומרים הטבעיים בטיק מעניקים לו עמידות טובה ללחות ולריקבון, אך הם עלולים להפריע להדבקה ולגימור אם המשטח אינו מוכן כראוי. המינרלים בעץ יכולים לשחוק כלי חיתוך. הוא יציב יחסית ומתאים לחיבורים מדויקים ולמשטחים החשופים לשימוש.

ברהיט: טיק נפוץ במיוחד בריהוט דני וסקנדינבי, בריהוט מודרני מאמצע המאה ה־20, בריהוט גן וביישומים ימיים. ברהיטים רבים הוא מופיע כפורניר טיק על לוח או על עץ אחר, עם קנטים מעץ מלא. לכן יש לבדוק את קצה הלוח ואת תחתית המשטח לפני שיוף.

זהירות בזיהוי ובטיפול: עצים אחרים נמכרו תחת שמות המזכירים טיק. בנוסף, שמן טיק מסחרי הוא שם למוצר גימור ואינו הוכחה שהרהיט עשוי טיק. ניקוי חזק או שיוף יכולים לשנות במהירות את הגוון ואת פני הפורניר.

לצד שימוש מסורתי ארוך בדרום ובדרום־מזרח אסיה, טיק הפך במאה ה־20 לסימן היכר של ריהוט מודרני איכותי. כיום חשוב להבחין בין חומר ישן ברהיט קיים לבין רכישת עץ חדש, ולתעד את מקורו של חומר חדש.