זית

זית הוא העץ הכי "שלנו" — עצי זית עתיקים גדלים בכל הארץ — אבל ברהיטים הוא נדיר יחסית: הגזע מפותל, חלול לעיתים, ואי אפשר לנסר ממנו לוחות ארוכים וישרים. לכן הוא מופיע בעיקר כפורניר, בחפצים מוחרטים, במשטחים קטנים ובפריטים של אמנים ונגרים מקומיים.

זיהוי: רקע צהוב-קרם עד חום-דבש, עם ורידים חומים-כהים עד שחורים בדוגמה מפותלת ובלתי צפויה; טקסטורה עדינה ואחידה מאוד; משטח מלוטש נראה כמעט שעווני. כבד לגודלו, ובעל ריח קל ומתוק בעיבוד.

עבודה ושחזור: מתחרט ומלוטש נפלא, אבל קשה לייבש — לוחות זית נוטים להיסדק ולהתעוות בייבוש, ולכן חשוב שיהיה מיובש שנים לפני השימוש. גימור מועדף: שמן (השמנוניות הטבעית מתחברת אליו), לא לכה עבה. בשחזור רהיט עם פורניר זית — הסיבים המפותלים הופכים כל השלמה לעבודת התאמה עדינה של דוגמה, לא רק של צבע.

בסדנה: רהיטי זית שמגיעים אלינו הם לרוב שולחנות ושולחנות-צד של נגרים מקומיים מהעשורים האחרונים, או משטחים מלוחות "חיים" (live edge). הבעיות הקבועות: סדקי ייבוש שנפתחים עם השנים, ומשטח שהתייבש ואיבד את הברק. הטיפול הנכון הוא לא ללטש הכול ולצבוע — אלא לייצב את הסדק (מילוי בשרף בגוון או "פרפר" מעץ), ולהזין בשמן ליים או שמן טונג בשכבות דקות. זית שקיבל לכה עבה נראה "פלסטי" ומאבד את העומק של הוורידים; אם הגיע אלינו כזה, לעיתים עדיף להסיר את הלכה ולחזור לשמן.

עץ הזית מלווה את הארץ הזאת אלפי שנים — בעיקר בשל הפרי והשמן, והעץ עצמו שימש למנורות, לכלים ולפרטי בניין. ברהיט האירופי הוא נדיר: פורניר זית מופיע ברהיטים איטלקיים וספרדיים, ובאנגליה של סוף המאה ה-17 שימש ל"אויסטר וניר" (oyster veneering) — חיתוך ענפים לפרוסות דמויות צדפה. בישראל של המאה ה-20 הוא עץ המזכרות ואומנות העץ המקומית, ובשנים האחרונות חוזר לרהיטי מעצבים.