אלון

איך מזהים? בחתך רוחב נראות טבעות שנה ברורות: אזור האביב מכיל נקבוביות גדולות, ואזור הקיץ צפוף יותר. בחיתוך רבע מופיעות לעיתים קרני־עץ בהירות ומבריקות, כפסים או כתמים קצרים החוצים את הסיבים. זהו סימן שימושי מאוד, אך לא מספיק לבדו לקביעת המין המדויק.

צבע ומרקם: אלון חדש נע בדרך כלל מצהבהב־קש ועד חום בהיר. עם גיל, חמצון וגימור הוא עשוי להפוך לזהוב או חום עמוק. המרקם בינוני עד גס והסיבים לרוב ישרים, אך ברהיט ישן שעבר צביעה או לכה כהה הצבע המקורי עלול להיות מוסתר.

תכונות בעבודה: האלון קשה, חזק ועמיד בשחיקה. הוא מחזיק חיבורי נגרות היטב ומתאים לרגליים, מסגרות, שולחנות, ארונות וגילוף. הטאנינים שבו מגיבים עם ברזל ולחות ועלולים ליצור כתמים כחולים־שחורים סביב מסמר או בורג ישן. בשחזור אין להסיק אוטומטית שכתם כזה הוא עובש.

ברהיט עתיק: אלון מלא שכיח בריהוט אירופי מוקדם, בריהוט כפרי ובסגנונות תחייה גותית, Arts and Crafts ומישן. הוא שימש גם כעץ תשתית מתחת לפורניר יקר. חפשו יחד את הנקבוביות, קרני־העץ, משקל הרהיט, סוג החיבור והאזורים החשופים מתחת למגירה או בגב.

זהירות בזיהוי: המילה "אלון" מכסה מאות מינים, ואלון אירופי אינו זהה לאלון לבן או אדום אמריקאי. צילום וצבע הם בדיקת כיוון בלבד; בזיהוי מקצועי בוחנים חתך נקי בעזרת זכוכית מגדלת ולעיתים נדרשת בדיקה מיקרוסקופית.

אלון היה חומר מרכזי בבנייה ובריהוט של צפון ומערב אירופה במשך מאות שנים. גם לאחר שאגוז ומהגוני הפכו אופנתיים בריהוט העילית, האלון המשיך להופיע ברהיטים כפריים, בחלקים מבניים ובתקופות תחייה מאוחרות יותר.