אגוז אירופי

איך מזהים? עצת הליבה של אגוז אירופי נעה מחום אפרפר עד חום שוקולד ולעיתים כוללת פסים כהים או דוגמה גלית. העצה הצעירה בהירה בהרבה. הנקבוביות קטנות עד בינוניות ופזורות יותר מאלו של אלון, ולכן המשטח נראה עדין וחלק יחסית לאחר ליטוש.

דוגמה וסיבים: אגוז עשוי להיות ישר־סיבים, גלי, מסולסל או בעל "עיניים" באזורי הסתעפות ושורש. דוגמאות אלה הפכו אותו לחומר מבוקש לפורניר ולמרקטרי. ברהיט מצופה, רצף דוגמה סימטרי עשוי להעיד על פורנירים שנפתחו זה מול זה; אין בכך פגם — זו מלאכת נגרות מכוונת.

תכונות בעבודה: האגוז קשיח במידה בינונית, נוח יחסית לגילוף ולעיבוד, ומקבל ליטוש וגימור עשירים. הוא מאפשר פרטים עדינים בלי להיות כבד וגס כמו חלק ממיני האלון. הצבע אינו קבוע: אור, חמצון, שמן, שעווה ולכה יכולים לשנות אותו במידה ניכרת.

ברהיט עתיק: אגוז שכיח בשידות, ארונות, שולחנות, מסגרות כיסא, פורניר ומרקטרי. ברהיטים אירופיים ישנים אפשר למצוא פורניר אגוז דק על תשתית של עץ בהיר וזול יותר. סדקים, בועות או התרוממות בפורניר דורשים ייצוב עדין — שיוף אגרסיבי עלול למחוק את שכבת הפורניר.

זהירות בזיהוי: "אגוז" הוא שם מסחרי רחב. אגוז אירופי, אגוז שחור אמריקאי ומינים אחרים דומים אך אינם זהים. תמונת החתך המוצגת כאן של אגוז שחור נועדה להמחיש את ההפרדה בין ליבה כהה לעצה בהירה; היא אינה תחליף להשוואת חתך של הדגימה עצמה.

אגוז היה מעצי הרהיטים היוקרתיים החשובים באירופה, ובמיוחד התאים להתפתחות הפורניר והמרקטרי. ברהיטים מאוחרים יותר מופיעים גם אגוז שחור אמריקאי ומיני אגוז אחרים, ולכן שם הסגנון או התקופה אינו מספיק לקביעה בוטנית.